Shabbath
Daf 37a
משנה: יוֹצְאָה אִשָּׁה בְחוּטֵי שֵׂיעָר בֵּין מִשֶּׁלָּהּ בֵּין מִשֶּׁל חֲבֶירְתָּהּ בֵּין מִשֶּׁל בְּהֵמָה וּבַטּוֹטֶפֶת וּבַסַּנְבּוּטִין בִּזְמַן שֶׁהֵן תְּפוּרִין וּבַכָּבוּל וּבְפֵיאָה נָכְרִית בֶּחָצֵר וּבְמוֹךְ שֶׁבְּאָזְנָהּ וּבְמוֹךְ שֶׁבְּסַנְדָּלָהּ וּבְמוֹךְ שֶׁהִתְקִינָה לְנִידָּתָהּ. בַּפִלְפֵּל וּבְגַרְגִּר מֶלַח וּבְכָל דָּבָר שֶׁתִּתֵּן לְתוֹךְ פִּיהָ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִתֵּן בַּתְּחִילָּה בַּשַּׁבָּת. וְאִם נָפַל לֹא תַחֲזִיר. שֵׁן תּוֹתֶבֶת וְשֵׁן שֶׁל זָהָב רִבִּי מַתִּיר. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין:
Traduction
Une femme peut sortir avec des cordons de cheveux, soit des siens soit d’une autre personne, avec des bandeaux de front ou des bandelettes s’ils sont cousus, avec des bandes d’étoffes et des postiches, dans la cour de la maison; avec de la ouate à l’oreille ou aux sandales, ou avec du coton de propreté pendant ses menstrues; avec un grain de poivre ou de sel sur la langue, ou avec tout ce qu’elle porte dans la bouche, à condition de ne pas l’y mettre spécialement en ce jour-là; au cas où elle l’a laissé tomber, elle ne peut plus l’y remettre. Rabbi permet de porter de fausses dents, ou dorées; les autres sages l’interdisent.
Pnei Moshe non traduit
מתני' יוצאה אשה בחוטי שער. הקשורים לה על ראשה בין חוטי השער משלה וכו' משום שהמים באין בהן וליכא למיחש דילמא איתרמי לה טבילה של מצוה ותתיר אותן ותביא אותן בידה. לפי שאלו אינן חוצצין ואינה צריכה להתירן:
בזמן שהן תפורין. בשבכה:
בכבול. שהיא כיפה של צמר שתחת הטוטפת:
ובפיאה נכרית. זה פיאה של שער אחר שמשימין לה על הראש להנוטל שערו מראשו או למי שאין לו שער הרבה ומותר לצאת באלו השנים בחצר שאינה מעורבת והתירו חכמים באלו השנים כדי שלא תתגנה על בעלה וכדפרישית בריש פרקין:
ובמוך שבאזנה. לבלוע ליחת האוזן ושבסנדלה שלא יזיק לכף רגלה ודוקא בשהן קשורין באזנה או בסנדלה דאי לאו הכי חיישינן שמא יפלו ותביאן בידה:
ובמוך שהתקינה לנדתה. ומשימה באותה מקום לבלוע הדם שלא יטנפו בגדיה וזה מותר אע''פ שאין המוך קשור ואפי' עשתה לו בית יד שאם יפול המוך הזה אינה מביאה אותו מפני מאיסותו:
בפלפל ובגרגיר מלח ובכל דבר וכו'. שניתנת אותן בחול מפני ריח הפה:
שן תותבת. שנותנת במקום השן שנפל ויש שעושין אותו של זהב ומושיבין במקום השן:
רבי מתיר. דלא חייש דילמא שלפא ומחויא לפי שגנאי היא לה:
וחכמים אוסרין. דילמא חזו לה ומחייכי עלה ושלפא ואתיא לאתויי והלכה כחכמים:
הלכה: אָנָן כר' אִימִּי אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יְהוּדָה מְנַשְׁייָא בַּר מְנַשֶּׁה יִרְמְיָה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תֵצֵא לֹא יַלְדָּה בְשֶׁלִּזְקֵינָה וְלֹא זְקֵינָה בְשֶׁלְיַלְדָּה. וְהָתַנִּינָן. הַבָּנוֹת יוֹצְאוֹת בְּחוּטִין. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. אֲפִילוּ כָרוּךְ עַל צַוָּארָהּ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. תִּמָּן אֲפִילוּ שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהָבִיא חוֹטָמָהּ לְשַׂעֲרָהּ יוֹצְאָה הִיא. בְּרַם הָכָא לֹא תֵצֵא לֹא יַלְדָּה בְשֶׁלִּזְקֵינָה וְלֹא זְקֵינָה בְשֶׁלְיַלְדָּה.
Traduction
Anan b. R. Imi dit en présence de R. Juda Manessié, ou b. Manassé Jérémie, à propos du port des cordons de cheveux: on y met la restriction qu’une jeune femme ne portera pas de cheveux blancs d’une vieille, ni celle-ci ceux d’une jeune (262)Ce défaut d'harmonie peut devenir la cause d'un travail interdit.. Mais n’est-il pas dit plus loin (§ 6): les filles peuvent sortir même avec des bouts de fil, ce qui est un corps étranger évident? Et de même R. Aba dit au nom de R. Juda, si même le fil est enroulé avec les cheveux sur le cou, il est permis de sortir ainsi, malgré ce mélange manifeste? Il y a une différence notable, dit R. Samuel au nom de R. Zeira, plus loin il s’agit des cheveux tellement courts qu’ils ne rejoignent pas le nez (auquel cas, on ne se préoccupe pas des conséquences), tandis qu’ici la défense s’applique à des cheveux d’égale grandeur, mais de diverses provenances.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אבון בר אימי אמר וכו' משום מנשייא בר מנשייא ירמיה. דהא דשרינן בשל חבירתה ובלבד שלא תצא לא ילדה וכו' וקס''ד דטעמא דהואיל ואינן שוין הן לא מיהדק שפיר ודילמא נפיל ואתי לאתויי והלכך פריך והתנינן במתני' דלקמן. הבנות יוצאין בחוטין וא''ר בא אפי' כרוך על צוארה והתם מסתמא לא מיהדק הוא דאין האשה חונקת עצמה בחוטין ואפ''ה לא חיישי':
תמן אפי' שאינה יכולה להביא חוטמה לשערה. חוטמה מלשון חייט וחוטם בו הוא כלומר אפי' שאינה יכולה לתפור ולקשור ולחטום היטב להשערה זה אצל זה יוצאה היא וכן בחוטין שבצוארה דלא מטעמא דלא מיהדק אתינן הכא אלא כדמסיק:
ברם הכא וכו'. כלו' אבל הכא אמרי' ילדה בשל זקנה וכן איפכא לא ומטעמא אחרינא הוא דלמא מחכו עלה ושקלא ואתיא לאתויי:
כָּתוּב בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא יָסִ֣יר יי אֵ֣ת תִּפְאֶ֧רֶת הָֽעֲכָסִ֛ים. 37a קוֹרְדִיקַייָא. כְּמַה דְתֵימַר וּבְרַגְלֵיהֶ֖ם תְּעַכַּֽסְנָה: הַשְּׁבִיסִים שלטוניה. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר. שָׁבִיס שֶׁלִּסְבָכָה. הַסַּהֲרֹנִים עונקייא. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר וַיִּקַּח֙ אֶת הַסַּהֲרוֹנִים אֲשֶׁ֖ר בְּצַוְּארֵ֥י גְמַלֵּיהֶֽם: הַנְּטִיפ֥וֹת שֶׁלָמֵינִי. הַשֵּׁיר֖וֹת שֵׁירָאִין. הָֽרְעָלוֹת בּלַנִידַייָא. הַפְּאֵרִ֤ים כְּלִילַיָּא. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר וּפְאֵרֵכֶ֣ם עַל רָֽאשֵׁכֶם. הַצְּעָדוֹת֙ פֳּרוֹפָסֶלָּה. הַקִּשֻּׁרִ֔ים קַרְקִישַׁיָּא. וּבָתֵּ֥י הַנֶּפֶ֭שׁ. תִּירְגֵּם עֲקִילַס אסטו מוכריאה. דָּבָר שֶׁנִּיתָּן עַל בֵּת הַנֶּפֶשׁ. וְהַלְּחָשִֽׁים קַדָּשַׁיָּא. דָּבָר שֶׁהוּא נִיתָּן עַל בֵּית הַלְּחִישָׁה. הַטַּבָּע֖וֹת עִיזְקַיָּא. נִיזְמֵי הָאָֽף דָּבָר שֶׁהוּא נָתוּן עַל הָחוֹטֶם. הַמַּֽחֲלָצוֹת֙ פֶּירִזוֹמַטַא. הַמַּעֲטָפוֹת קוֹלְכִין וּמְעַפְרָן. הַמִּטְפָּחוֹת סַבָּנְייָן רָבְרְבָן. וְהָחֲרִיטִין זֳנָרִין מְצַייְרִין וְאוֹלוֹסֶרִיקָא מְצַייְרִין. כְּמַה דְתֵימַר וַיִּקַּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתוֹ֙ בַּחֶ֔רֶט. הַגִּלְיוֹנִים גַּלְגַּלַּייָא. הַסְּדִינִים סַדִּינַיָּא. הַצְּנִיפוֹת אוֹלָרַייָא כְּמַה דְתֵימַר וָֽאֹמַ֕ר יָשִׂ֛ימוּ …הַצָּנִ֙יף הַטָּה֜וֹר עַל רֹאשׁ֗וֹ. וּכְתִיב וְהָיִ֛ית עֲטֶ֥רֶת תִּפְאֶ֖רֶת בְּיַד יי וּצְנִ֥יף מְלוּכָ֖ה בְּכַף אֱלֹהָיִיךְ׃ הָֽרְדִידִֽם לָסוֹטָה. כְּמַה דְתֵימַר נָשְׂא֤וּ אֶת רְדִידִי֙ מֵֽעָלַ֔י שׁוֹמְרֵי הַחֹמֽוֹת:
Traduction
Il est dit (Is 3, 18): en ce jour, Dieu enlèvera l’ornement des chaînettes, ce dernier terme peut aussi désigner les sabots, selon ces mots (ib. 16): faisant du bruit avec leurs pieds. L’expression coiffes du même verset désigne les Sultanieh (médailles mises au front); c’est aussi ce qu’indique la coiffure dite de Sabkha. Les croissants se portaient au cou, selon ces mots (Jg 8, 21): les ornements en forme de lune (les bossettes) qui étaient au cou de leurs chameaux. Les pendants d’oreilles (ib. 26), cités là, contenaient des odoriférants. Le bijou nommé chaînette (Is 3, 19) comprenait aussi des étoffes de soie; et le terme suivant du même verset désigne le voile (259)Ou: mantille, gr. clanidia, selon J. Lévy.. Il est question aussi de coiffures en tiare, dans le verset (Ez 24, 23): vos coiffures sur vos têtes, puis de jarretières, enfin de clochettes aux pieds (260)Le terme biblique correspondant (Is 3, 20) est traduit d'ordinaire: ceinture, écharpe.. On connaît aussi les boites de parfums (Is 3, 20); la version chaldéenne d’Aquilas (Onkelos?) le rend par: stomachique, parce qu’on les plaçait, en effet, sur l’estomac, au-dessous du cœur. Les boucles d’oreilles (ibid.) portent ce nom, parce qu’on les place près de l’organe de l’ouïe (261)LHSh désigne l'audition.; le prophète (ibid., 21) cite ensuite les bagues, les boucles du nez, que l’on applique au bas du nez; puis (ib. 22): les mantelets, les écharpes, les grands voiles, les poinçons servant à graver, comme il est dit (Nb 32, 4): Il les prit de leur main et les grava avec un burin. Puis (ib., 23): les miroirs, les crêpes, les voiles (mouchoirs), comme il est dit (Za 3, 5): il dit de placer le voile pur sur sa tête; et il est dit (Is 62, 3): il y avait une couronne de splendeur à la main de l’Eternel et un voile royal dans la paume de ton Dieu. Enfin le dernier terme, les couvre-chefs (Is 3, 23), est conforme à celui du verset (Ct 5, 7): les gardiens des murs m’ont enlevé le voile.
Pnei Moshe non traduit
קורדיקייא. המנעלים והיו מטילין שמן אפרסמון בהן וכשהיו יוצאות היו מתיזין במקום שהיו רואין בחורים להכניס יצה''ר בהן כמה דאת אמר וברגליהם תמכסנה לשון ארס כארס נחש בכעוס:
שלטוניה. מה שמשימין על ראשיהן והוא כמין ציור על השבכה כמה דאת אמר וכו' בפכ''ח דכלים:
עונקייה. שעל הצואר:
השירות. והן שעושין כעין נטיפות על בגדי שיראין:
בלנדייא. שמשימין למעלה על בגדיהן:
תפארתם כלילייא וכו'. וכן מפרש לכוליה דקרא ורובן מן התרגום ויש שהוא כך בלשון יונית ובלע''ז אחר:
קולכין ומעפרן. הוזכרו במשנה בפכ''ט דכלים והקילקין וכו' והן כמין אריג וטיני סודרין:
סבניין רברבן. סדינים הגדולים ומצויירין:
זינרין וכו'. מיני ציורין על הבגדי פשתן:
אולרייא. מצנפת שעל הראש:
הרדידים. נקראין ליסוטא והן ממיני תכשיטין שלפניה:
Shabbath
Daf 37b
משנה: יוֹצְאִין בְסֶלַע שֶׁעַל הַצִּינִית. הַבָּנוֹת יוֹצְאוֹת בְּחוּטִין אֲפִילּוּ בְקִיסְמִים שֶׁבְּאָזְנֵיהֶן. עַרְבִיּוֹת יוֹצְאוֹת רְעוּלוֹת וּמָדִיּוֹת פְּרוּפוֹת וְכָל אָדָם אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בַּהוֹוֶה:
Traduction
Les femmes peuvent sortir avec un sela (pièce de monnaie) attaché sur une plaie (265)L'application des métaux comme remède n'est donc pas nouvelle. de la plante des pieds. Les jeunes filles peuvent avoir aux oreilles, du fil, ou des éclats de bois (pour que le trou ne se referme pas); celles qui demeurent parmi les Arabes peuvent porter le voile épais (usité là); celles des Mèdes peuvent (selon l’usage) avoir la tête enveloppée d’étoffe. Ces suppléments sont, du reste, permis à toutes; seulement, les sages n’ont parlé que des exemples qui en réalité existent le plus souvent.
Pnei Moshe non traduit
מתני' יוצאין בסלע שעל הצינית. התם מפרש לה בת ערעא. והיא מכה שתחת פרסת הרגל וסלע של כסף שיש בו צורה מעלי לה לרפואה והכא מפרש לצינית פודגר''א:
הבנות. יוצאות בחוטין בגמרא מפרש אפי' הן כרוכין על צואריהן לפי שאינה חונקת עצמה בחוט ואי איתרמי לה טבילה אינן חוצצין הלכך ליכא למיחש מידי:
אפילו בקיסמין. שמשימין בנקבי אזניהם שלא יסתמו דלאו משאוי הן:
ערביות. בנות ישראל שבערביא יוצאות רעולות מעוטפות ופניהם מכוסות חוץ מן העינים וכורכת קצה הסודר על צואריהן ואלו השוכנות בארץ מדי יוצאות פרופות שמעוטפות בסודר או ברדיד שעליה ותולה רצועה בשפה אחת כנגד צוארה ובשפה השנית מחברת אבן או אגוז או איזה מטבע וכורכת הרצועה עליה. וכל אדם מותר אלא שדברו חכמים בהוה שדרך הערביות יוצאות כך ודרך המדיות יוצאות כך:
פורפת. מחברת היא הרצועה בתחלה בשבת על האבן ועל האגוז:
אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. כָּל שֶׁהוּא תוֹשָׁב בְּשִׂיעֵר נִקְרָא פֵּיאָה. רִבִּי יַנַּאי זְעִירָא נְפַל 37b עוֹדְדֵיהּ דְּאוּדְנֵיהּ. בְּעָא מִיחְזַרְתֵּיהּ בַּשַּׁבָּתָא. וְגָעֲרוּ בוֹ חֲבֵירָיו מִשּׁוּם תַּכְשִׁיט. רִבִּי יַנַּאי סְבַר מֵימַר. שֶׁמֶן הוּא שֶׁהוּא מְרַפֶּה. וַחֲכָמִים סָֽבְרִין מֵימַר. מוֹךְ הוּא שֶׁהוּא מְרַפֶּה. וְלֹא כֵן אָמַר רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב זְעִירָא. הַחוֹשֵׁשׁ אָזְנוֹ נוֹתֵן שֶׁמֶן עַל גַּבֵּי רֹאשׁוֹ וְלוֹחֵשׁ. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתֵּן לֹא בָיָד וְלֹא בְכֶלִי. רִבִּי יַנַּאי סְבַר מֵימַר. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵי. וַחֲבֵרוֹי סָֽבְרִין מֵימַר. אֵין הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי בָּא בַּר כַּהֲנָא רַב חִייָא בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי יַנַּאי סְבַר מֵימַר. אָדָם לֹא עָשׂוּ אוֹתוֹ כְקַרְקַע. וַחֲבֵרוֹי סָֽבְרִין מֵימַר. אָדָם כְּקַרְקַע הוּא. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעִירָה. עָשָׂה לוֹ רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בֵּית יָד לְמוֹךְ שֶׁבְּאָזְנוֹ. סָֽבְרִין מֵימַר. אָדָם כְּקַרְקַע הוּא. וְכֵינִי. אֶלָּא כֵינִי. רִבִּי יַנַּאי סְבַר מֵימַר. אֵין שְׁכִיחַ וּמְהַלֵּךְ בָּהֶן אַרְבַּע אַמּוֹת. וַחֲבֵרוֹי סָֽבְרִין מֵימַר. שְׁכִיחַ הוּא וּמְהַלֵּךְ בָּהֶן אַרְבַּע אַמּוֹת.
Traduction
R. Abahou dit: toute accumulation de cheveux se nomme pea, sans que ce soit un angle que désigne d’ordinaire ce mot. R. Yanaï Zeira, ayant laissé tomber le bout de ouate de son oreille, voulut l’y remettre le samedi. Ses compagnons le blâmèrent de vouloir ainsi porter un ornement. R. Yanaï supposait que l’huile spéciale dont on imbibait le coton en ce cas était seul efficace à guérir le mal d’oreille, et lorsqu’elle est sèche, on pourrait remettre la ouate; selon les autres docteurs, le coton est seul efficace, et c’est interdit. Mais R. Juda ne dit-il pas au nom de R. Zeira (263)(Maasser Sheni 2, 1), et ci-après, (14, 3). que si l’on a mal à l’oreille, on peut se mettre de l’huile sur la tête et réciter à voix basse la formule d’usage à dire en ce cas, à condition d’opérer un changement, de ne mettre cette huile ni avec la main, ni avec un vase (on voit donc que l’huile sert de remède)? -En effet, la discussion ne porte que sur ce point: selon R. Yanaï, l’avis de R. Yossé sert de règle; les autres compagnons ne l’admettent pas. Mais R. Aba b. Cahana ou R. Hiya b. Aba n’a-t-il pas dit (264)Cf. ci-après, 17, fin. au nom de Rav que l’avis de R. Yossé sert de règle? Pourquoi donc blâmer R. Yanaï? Celui-ci est d’avis que l’homme ne saurait être considéré comme le sol, mais comme un ustensile que l’on peut couvrir (et c’est ce qu’il a fait pour l’oreille); selon les autres compagnons l’homme étant comme le sol qu’il est défendu de couvrir, R. Yossé l’interdit aussi. -Mais R. Zeira ne raconte-t-il pas que R. Hiya b. Aba s’était fait un outil spécial pour retirer ou remettre le coton de l’oreille; cela n’indique-t-il pas que c’était permis en ce jour et que l’homme n’est pas tenu à l’égal du sol? -En effet, c’est permis, et voici ce que R. Yanaï voulait dire: en raison de la rareté du fait, il n’y pas à craindre qu’on le porte, pendant l’espace de 4 coudées sur la voie publique; les autres compagnons le craignent.
Pnei Moshe non traduit
כל שהוא תושב בשיער. שהוא נותן בשער ומתיישב בו להיות מכוון כמו שערו נקרא פיאה ונ''מ לענין פיאה נכרית שאמרו שיוצאה בו בחצר שצריך להיות תושב בשיער:
נפיל עודריה דאודניה. שהיה לו מוך טבול בשמן באזנו לרפואה נפל משם ורצה להחזירו בשבת וגערו חביריו ולא הניחוהו להחזירו:
משום תכשיט. כלומר משום גזירת תכשיט דאע''ג דהאי לאו תכשיט הוא גזרו בו כמו דגזרו שלא לצאת בתכשיט א''נ האי משום תכשיט שאולה הוא וכי משום תכשיט הוא ואמאי גערו בו ומפרש לה דהיינו טעמא ובהא פליגי דר' ינאי סבר שמן הוא שהוא מרפא ולא המוך והלכך רצה להחזירו דמכיון דאינו נותן עכשיו שמן עליו לא מיחזי כמתכוין לרפואה בשבת במה שמחזירו וחכמים שגערו בו סברי מימר דמוך הוא שהוא מרפא ואסור:
ולא כן וכו'. כדאמרי' לעיל בפ''ב דמעשר שני בהלכה א' וכן גרסי' לקמן פי''ד בהלכה ג' דאם חושש באזנו נותן שמן ע''ג ולוחש כדרך שלוחשין להעלות גידי אזנים וא''כ אפילו ליתן שמן לא חששו והיאך אמרת דבהא פליגי אם השמן או המוך הוא מרפא:
ר' ינאי וכו'. כלומר אלא דבהא הוא דפליגי ר' ינאי סבר דהלכה כר' יוסי ומילתא דר' יוסי ורבנן תנינן לקמן בסוף פ' כל הכלים כל כיסוי הכלים שיש להן בית אחיזה ניטלין א''ר יוסי בד''א בכיסוי קרקעות אבל בכיסוי כלים בין כך ובין כך ניטלין בשבת והאי מוך לא היה לו בית אחיזה וס''ל לר' ינאי דהלכה כר' יוסי וא''צ בית אחיזה וככיסוי כלי הויא וניטל בשבת וחביריו שגערו בו ס''ל דאין הלכה כר' יוסי וצריך בית אחיזה ולפיכך לא הניחוהו:
ולא כן וכו'. התם בסוף ההלכה קאמר רב חייא בר אשי בשם רב דהלכה כר' יוסי ואמאי גערו בו:
ר' ינאי סבר מימר וכו'. אלא דכ''ע ס''ל הלכה כר' יוסי ובהא הוא דפליגי דר' ינאי ס''ל דאדם לא עשו אותו כקרקע אלא ככלי והאי מוך שבאזנו ככיסוי כלי הוא ולר' יוסי א''צ בית אחיזה וחביריו שגערו בו ס''ל דאדם כקרקע הוא ובכיסוי קרקעות לא פליג ר' יוסי וס''ל נמי דצריך בית אחיזה:
ולא כן אמר ר' זעירא וכו'. דר' חייא בר אשי היה חושש באזנו ועשה לו בית יד למוך שהניח באזנו כדי שיוכל ליטלו ולהחזירו בשבת משום דסברין אנן לומר דאדם כקרקע הוא ולכ''ע צריך בית אחיזה וקשיא לר' ינאי:
וכיני בתמיה וכי כן היה דעתו להחזירו בשאין לו בית יד דזה היא דלא כמאן. אלא כיני אלא כך היא מסקנא דהאי מילתא בהא דפליגי ר' ינאי וחביריו דר' ינאי סבר אין שכיח כלומר דאין חוששין שמא ישכח ומהלך ארבע אמות כשהוא בידו הלכך נוטל ומחזיר וחברוי סברין דחוששין לכך והלכך גערו בו שלא ירגיל עצמו ליטול ולהחזיר וזה שנפל מאליו לא הניחוהו להחזירו כדי שלא יעשה אחר כך כמו כך וליטלו כדי להחזירו:
אָמַר רִבִּי מָנָא. שָֽׁמְעִת טַעַם מִן רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. וְלָא אֲנָא יְדַע מַה שָֽׁמְעִת. מַיי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מִסְתַּבְּרָא בְּשֵׁן שֶׁלְּזָהָב שֶׁעָֽמְדָה לָהּ בְּיוֹקֶר לֹא תֵצֵא. דִּי נָֽפְלָה וּמְחַזְּרָה לֵיהּ. שֵׁן תּוֹתֶבֶת מָה אִית לָךְ. עוֹד הִיא מְבָהֲתָה מֵימוֹר לְנַגָּרָא. עֲבֵד לִי חוֹרִי. הִיא נָֽפְלָה וּמְחַזְּרָה לֵיהּ.
Traduction
R. Mena dit avoir entendu exprimer par R. Samuel au nom de R. Zeira le motif d’interdit de porter des fausses dents; mais il l’avait oublié. Quel est ce motif? Il est à supposer, dit R. Yossé, que s’il s’agit d’une dent d’or, qui est fort chère, on la ramassera dès qu’elle tombe, et on se trouverait entraîné à porter. Mais s’il s’agit d’une dent de bois, qu’y a-t-il à craindre pour justifier l’interdit? C’est que, pour éviter la honte de dire à l’artisan de lui en fabriquer une nouvelle, la femme préférera la ramasser comme celle en or, et il y a les mêmes suites à craindre.
Pnei Moshe non traduit
שמעית טעם. שמעתי טעם אחד מן ר' שמואל בשם רבי זעירא על דבר ששנינו שן תותבת ושל זהב דחכמים אוסרין ולא ידעתי מה ששמעתי:
מאי כדון. ומאי טעמא להאי מילתא:
א''ר יוסי מסתברא. היא דטעמא שאסרו בשן של זהב מפני שעמדה לה ביוקר והלכך לא תצא דדילמא נופל ממנה והיא רוצה להחזירו ובין כך אתיא לאתויי בידה שן תותבת מה אית לך טעמא דזה לא עמדה לה ביוקר שהוא שן אחר כמו השן שהיה לה:
עוד. גם לזה איכא טעמא:
לפי שהוא מבהתה. בושה לומר להנגר תעשה לי עוד אחר ורוצה היא לקיים זה בעצמו מה שכבר עשוי לה ושמא נופל ממנה והיא מבקשת להחזירו ודילמא אתיא לאתויי:
רִבִּי יָסָה וְרִבִּי אִמִּי. חַד חֲשַׁשׁ שִׁינֵּיהּ וְהוֹרֵי לֵיהּ חַבְרֵיהּ. חַד חֲשַׁשׁ אוּדְנֵיהּ וְהוֹרֵי לֵיהּ חַבְרֵיהּ. וְלָא יָֽדְעִין מָה אֲמַר דָא וּמָה אֲמַר דָא. מִן מַה דְרִבִּי יָסָה שֲׁאַל לָאַסְייָנֵיהּ דְּרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא מָה עֲבִידָה שִׁינֵּיהּ דְּרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא חֲבֵירֵינוּ. מִן מַה דְלָא אֲמַר רִבִּי יָסָא לא בָטֵילָה מִן יוֹמוֹי. הֲוֵי הוּא דְהוֹרֵי לְשִׁינָּא.
Traduction
Comme R. Yassa et R. Amé se trouvaient ensemble, l’un qui avait mal aux dents reçu de son compagnon l’avis qu’il pouvait y placer une fausse dent, et l’autre qui souffrait de l’oreille reçut l’avis analogue. L’on ignorait par lequel des deux avait été exprimé chaque avis; mais de ce que R. Yassa demanda au médecin de R. Jacob b. Aha comment va le mal de dents de ce dernier, sans ajouter le formule ''loin de vous ce mal'', usitée en ce cas, il ne cessa de subir ce mal; on peut conclure que c’est lui, R. Yassa, qui préconisa l’avis de pouvoir porter les dents.
Pnei Moshe non traduit
חד חשש שיניה וכו'. לאחד היה לו מיחוש שינו בשבת והורה לו חבירו היתר ולאחד היה לו מיחוש באזנו והורה לו חבירו היתר ולא ידענו איזה מהם הורה זה ואיזה הורה זה:
מן מה דר' יסא שאל. להרופא של ר' יעקב בר אחא מה עושה שנו דר' יעקב חבירנו שהיה לו מיחוש בו ועשה לו הרופא רפואה בשבת וכן מן מה דאמר ר' יוסי לא בטלה השן שלי להשבת מימי שלא חשש בשיניו מיומו ש''מ דהוא המורה היתר לעשות רפואה לשיניים בשבת שהרי לא מיחה בהרופא אלא ששאל לו מה הוא עושה אחר שעשית לו איזה דבר לרפואה וכן מדאמר השן שלו לא בוטלה שבת מימיו ש''מ דמי שיש לו מיחוש בשנו מותר לו לעשות רפואה בשבת דהוי כמכה של חלל אם נתקלקל:
רִבִּי יַנַּאי פָּתַר לָהּ בְּפִילְפֵּל וּבְגַרָגִּר מֶלַח. וַחֲבֵרוֹי פָֽתְרִין לֵיהּ עַל כּוּלְּהֹן.
Traduction
Selon R. Yanaï enfin, la restriction émise dans la Mishna, que la femme ''ne mette rien dans la bouche spécialement en ce jour là'', se rapporte seulement au grain de poivre ou de sel, permettant toutes les autres choses énoncées dans la Mishna, même en principe; les autres compagnons, au contraire, appliquent cette restriction à tous les énoncés, ne permettant pour tous que le fait accompli.
Pnei Moshe non traduit
ר' ינאי פתר לה. להא דקתני במתני' ובלבד שלא תתן לכתחלה בשבת דזה קאי על פלפל וגרגיר מלח דיותר ניכרין הן שמתכוין לאיזה רפואה אבל לא על כל דבר שתתן לתוך פיה. וחברוי פתרין לה על הכל שלא תתן לתוך פיה בתחלה בשבת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source